החלטה בתיק ת"א 8863-09-12

1. בפני בקשה לבטול צו עיקול זמני שניתן במעמד צד אחד בתיק זה על נכסי המשיבה.

הנני להעיר כי הוגשה גם בקשה לבטול צו העיקול הזמני שהוטל על נכסי הנתבעים 1, 5 ו 6 אך במעמד הדיון בטרם נחקר הנתבע 1 על תצהירו, חזרו בהם מהבקשה לבטול צו העיקול הזמני והוא נותר על כנו.

סיפור המעשה הוא כדלקמן:

המבקשים הם 3 בני זוג וגברת אחת אשר כרתו הסכמים שונים עם הנתבעים 4,5 ו 7 בזמנים שונים בתקופה שבין אוגוסט 2009 ועד יולי 2011.

אין מחלוקת כי הנתבעים 4,5 ו 7 הן חברות שבשליטתו של הנתבע 1 והוא בעלה של המשיבה.

אין מחלוקת כי בזמנים הרלוונטים לחתימת ההסכמים הראשונים עם המבקשים נחתמו אלו עם הנתבעות 4 ו 7 כאשר המו"מ שקדם לחתימה על הסכמים אלו נעשה על ידי נציגיה של הנתבעת 7, היא אקזיט (ל.י.ד.ש) בית השקעות בע"מ המצויה היום בהליכי פירוק. הנתבעת 4 היא חברה אמריקאית שמקום מושבה בארצות הברית ולא ברור מקומה במסגרת העסקאות שבוצעו עם המבקשים למעט פעילותה בנכסי נדל"ן בארה"ב.

המו"מ עם המבקשים נעשה על ידי הזמנתם למשרדי הנתבעת 7, לכאורה לפגישת היכרות, ושם פגשו אותם נציגי הנתבעת 7 ותוך כדי הפעלת מכבש של שכנועים, הביאו אותם לחתום על הסכמים לפיהם ישקיעו בנתבעות 4 ו 7 ממיטב כספם ובתמורה יזכו לתשואה גבוהה ותשלום בונוס ניכר בד בבד עם החזר מלוא השקעתם בתום תקופה מוגבלת.

לטענת המבקשים, הוצג בפניהם מצג ורוד וזוהר על מצבה הפיננסי של הנתבעת 7, מומחיותה המקצועית ואמינותה באופן העולה על זה של בנקים וחברות בטוח.

עוד הוצג בפני המבקשים מצג לפיו השקעתם אינה כרוכה בסיכון כלשהוא וכי הפקדת כספם בידי הנתבעת 7 יביא להם תשואה גבוהה יותר מזו המשתלמת על ידי כל מוסד פיננסי אחר.

כדי לסמוך את טענתם בדבר העדר סיכון בהשקעה, הוצע למבקשים בטוחות מסוגים שונים ובראש ובראשונה נכס מקרקעין במדינת פלורידה שבארה"ב.

לטענת המבקשים פיתו אותם נציגי הנתבעת 7 בהבטחות לתשואות גבוהות ביותר לכספם ומנגד להעדר הסיכון בביצוע השקעות אלו באמצעות הבטחת כספם.

כל ההסכמים הבטיחו כי התשואות בגין הריבית ישולמו למבקשים באמצעות תשלומים מדי רבעון כך שהמבקשים לא יסבלו חסרון כיס בעת שכספם יושקע עבורם על ידי הנתבעות 4 ו 7 ברכישה ופיתוח נדל"ן בארה"ב בתקופה של 7 שנים.

בדיעבד, פסקו כל התשלומים הרבעוניים בדצמבר 2011 והנתבעת 7 נקלעה להליכי פירוק בבית המשפט המחוזי.

עוד התברר למבקשים כי הבטוחות שנמסרו להם במועד החתימה על ההסכם הראשון עימם, התבררו כנייר הצר על פי הצלחת.

המסמך שנמסר לידיהם ואשר אמור היה להוות ראיה לשעבוד נכס המקרקעין לטובתם, הסתבר כנייר אופציה לרכישת אותו הנכס מאת הנתבעת 4 כאשר ברוב המקרים הנכס כלל לא היה בבעלות הנתבעת 4, אם בזמנים הרלוונטיים לחתימה על ההסכמים ואם בכלל.

ויותר מזה, אותם הנכסים כלל לא גרדו אפילו בשווים אז והיום, את סכום ההשקעה המקורי שלהבטחת תשלומו ניתנו.

חלק מהבטוחות שהובטחו באותם ההסכמים אף לא הומצאו בפועל בסופו של דבר למבקשים כגון ערבויות בנקאיות, ערבויות אישיות ושקים לביטחון.

בחלק מהמקרים הוסב חלק מסכום ההשקעה מהנתבעות 4 ו 7 לנתבעת 5 שהיא חברה העוסקת היום ביזמות פרויקטים תמ"א 38, תוך כדי שכנוע המבקשים לוותר על נכסי המקרקעין בארה"ב והמרתם בערבות אישית ו/או שקים לביטחון.

אין בכוונתי בשלב זה לפרט את תביעתם של כל זוג מבקשים מאחר וממילא שאלת קיומה של עילת תביעה כנגד כל הנתבע 1 והחברות הנתבעות יחד עמו, אינה שנויה במחלוקת במסגרת דיון זה, לאור ויתורם על הבקשה לבטול עיקול זמני שהוטל על נכסי הנתבעים 1, 5 ו 6.